נהיגה בשכרות היא
בין העבירות החמורות שאיתן מתמודדים נהגים בישראל. בשנים האחרונות ישנה מגמה של
החמרת ענישה, והתוצאה היא מספר גבוה של תביעות שמגיעות לבתי המשפט לתעבורה ברחבי
הארץ. מומלץ להתייעץ עם עורך דין תעבורה במקרים מן הסוג הזה ולקבל הנחיות מדויקות
להתמודדות עם התביעה. בנוסף, רצוי להכיר את מבנה החוק ובעיקר את השינוי שחל בו החל
משנת 2005.
פקודת התעבורה היא
זו שקובעת מהי נהיגה בשכרות וכיצד יש להגדיר אותה. החוק קובע פסילת רישיון לתקופה
של מינימום שנתיים בגין העבירה, בעוד בתיקון משנת 2005 נוספה האפשרות לקצין משטרה
להחרים את הרכב ל-30 יום לנהג שנתפס נוהג בשכרות. יתרה על כך, עד אותו תיקון לחוק
התבצעו בדיקות דם כדי להוכיח נהיגה בשכרות. המצב השתנה כאשר בית המשפט קבע שהבדיקה
לא חוקית ויש צורך בחקיקה ראשית כדי לשנות זאת. לפיכך, החוק שונה וההליך עבר להיות
מבוסס על בדיקת נשיפה עם מכשיר בשם "ינשוף".
איך מתבצעת הבדיקה
ומה משמעות התוצאות?
הבדיקה במכשיר
ינשוף מודדת את כמות האלכוהול בתוך האוויר הנשוף ומציינת תוצאה במונחים של
מיקרוגרמים. הסירוב לבצע בדיקה נחשב נהיגה בשכרות לכל דבר ועניין וקשה להתמודד
איתו לאחר מכן מבחינה משפטית. מעבר לכך, בית המשפט קובע שאין צורך ביסוד סביר לחשד
כדי לבצע בדיקת נשיפה אך נדרש יסוד כזה כדי לחייב את הנהג לבצע בדיקת דם או שתן.
נהג שנבדק במכשיר
תקין ומכויל ונמצא שיכור צריך לסתור זאת בבית המשפט. הוא יכול להתייעץ עם עורך דין
ולהתרשם מפסקי דין תקדימיים שרלוונטיים למצבו. חשוב לזכור שנהיגה בשכרות היא עבירה
חמורה, לכן בכל מקרה אסור לנהוג תחת השפעת אלכוהול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה